אלבז נ' הכשרת הישוב חב' לביטוח בע"מ

פסק דין

1.התובעת ילידת 1967 בת 43 כיום, מזכירה בעיסוקה, עתרה נגד הנתבעת לפיצוי על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן – החוק), בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה, בתאונה שאירעה לה ביום 12/10/07 (להלן - התאונה).

2.אין מחלוקת בין הצדדים לעניין החבות על פי החוק.

3.ד"ר פרדיס מונה כמומחה מטעם בית המשפט להערכת נכותה של התובעת בתחום הא.א.ג (להלן – המומחה). המומחה קבע, בחוות דעת מיום 08/02/10, כי לתובעת לא נותרה נכות צמיתה כתוצאה מהתאונה.

אשר לתלונותיה לעניין סחרחורות - המומחה קבע כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום זה.

אשר לתלונותיה לעניין ליקויי שמיעה - המומחה קבע כי התובעת סובלת מליקוי שמיעתי הולכתי בשתי האוזניים, התואם למחלה עם רקע גנטי ואינו קשור לתאונה.

עוד קבע המומחה, כי ייתכן וההבדל הקל בליקוי השמיעה בין האוזניים (10-15 דציבלים) נובע מהתאונה, אך כשלעצמו אינו מקנה נכות.

4. ב"כ הצדדים חלוקים באשר לגובה הנכות הרפואית, השפעת הנכות אם קיימת על תפקודה של התובעת וכן באשר לפריטי הנזק וגובהם.

5.לאחר שמיעת עדויות התובעת והמומחה ועיון בסיכומי ב"כ הצדדים ובמסמכים הרלוונטיים, שוכנעתי לקבוע העובדות והמסקנות הבאות:

5.1. נכות רפואית –

התובעת חולקת על קביעת המומחה לעניין שיעור הנכות הרפואית. לגרסתה היה על המומחה לקבוע כי הנכות רפואית בשיעור של 10% - 5% בגין ליקויי השמיעה קשורה סיבתית לתאונה.

טענה זו נדחית. המומחה, בחוות דעתו, תשובותיו לשאלות ההבהרה מטעם הצדדים וחקירתו בפניי, נותר עקבי בקביעותיו אשר לא נסתרו, לפיהן ליקויי השמיעה מקורן במחלה גנטית ואין קשר בינם לבין התאונה וכי ההבדל בליקוי השמיעה בין האוזניים (10-15 דציבלים) ייתכן והינו כתוצאה מהתאונה, אך כשלעצמו אינו מקנה נכות (ראה בחוות הדעת, תשובות המומחה לשאלות ההבהרה מיום 03/05/10 ו-04/05/10 ובחקירתו בפניי בעמ' 6 ואילך לפרוטוקול ישיבת 13/01/11).

אי לכך, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות רפואית בעקבות התאונה.

5.2 נכות תפקודית –

בשים לב לקביעות המומחה בחוות הדעת, תשובותיו לשאלות ההבהרה וחקירתו בפניי, ולקביעותיי בעניין הנכות הרפואית, אני קובע כי לא נותרה לתובעת נכות תפקודית כתוצאה מהתאונה.

5.3 נוכח האמור לעיל , אני מעריך את נזקיה של התובעת כדלקמן:

5.3.1. כאב וסבל -

בשים לב למהות הפגיעה, קביעות המומחה בחוות הדעת, תקופת אי הכושר לאחר התאונה, הטיפולים להם נדרשה התובעת (והקשורים לתאונה) ולכל פרמטר רלוונטי נוסף, אני פוסק לתובעת בגין ראש נזק זה - סך של 11,000 ₪ נכון להיום (בהתאם לסמכותי על פי סע' 2(ב) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו נזק ממון), התשל"ו-1976).

5.3.2. הפסדי השתכרות לעבר –

התובעת לא עתרה לפיצוי בגין ראש נזק זה (ראה הצהרת ב"כ התובעת בעמ' 12 לפרוטוקול ישיבת 13/01/11).